בפ"ת
בית משפט השלום לתעבורה באילת
|
6860-02-12
24/04/2012
|
בפני השופט:
שוש שטרית
|
- נגד - |
התובע:
מדינת ישראל
|
הנתבע:
אורטל שרגא עובדיה
|
החלטה |
1. זוהי בקשה לפסילת המשיבה מלהחזיק רישיון נהיגה עד תום ההליכים במשפטה.
2. ביום 28.2.2012 הוגש כנגד המשיבה כתב אישום במסגרת תיק תת"ע 6858-02-12 לפיו ביום 9.2.2012 נהגה במהירות של 158 קמ"ש, בכביש 90 מצפון לדרום בו המהירות המותרת היא 90 קמ"ש, וזאת בניגוד לתקנה 54 לתקנות התעבורה.
3. בגין המיוחס לה נפסלה המשיבה פסילה מנהלית למשך 30 ימים. סמוך לאחר הגשת כתב האישום עתרה המבקשת לפסילת המשיבה מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה עד תום ההליכים במשפטה.
4. במועד הדיון בבקשה הוצג בפני תיק החקירה אשר כלל ראיות לכאורה למיוחס למשיבה ובין היתר דוחות השוטר האוכף, זיכרון דברים ותעודת עובד ציבור הנוגעים לבדיקת תקינות והפעלת מכשיר האכיפה. שימוע מנהלי שנערך למשיבה, חוות דעת מומחה בגין אמינות ומהימנות מכשיר האכיפה. עיון בחומר החקירה מלמד על דבר קיומן של ראיות לכאורה מוצקות וברף גבוה לעבירה המיוחסת למשיבה בכתב האישום, יצוין כי ב"כ המשיבה לא טען להעדר ראיות לכאורה.
5. בבקשה ובדיון נטען למסוכנות שקמה נוכח חומרת העבירה כאשר נסיבות המקרה עומדות לכלל ציבור הנהגים וההולכים בדרך, לרועץ וסכנת נפשות ממש, ואלה זכאים להגנה מפניה, עד לסיום משפטה.
המבקשת הגישה גיליון הרשעות של עברה התעבורתי של המשיבה, והכולל 5 הרשעות משנת 2007 כאשר 2 מהן בגין עבירות מהירות, כך למדה המבקשת כי אין המשיבה שמה ליבה לחוק וחובת הזהירות בדרכים.
לעניין זה הפנתה לע"פ 2698/08 (ירושלים) ע"י כב' ס.נ השופט עוני חבש שם דובר על מהירות של 168 קמ"ש:
"מדובר בנסיעה במהירות מופרזת, שלכל הדעות מחייבת ענישה ממשית. מהירות מופרזת היא המתכון הבטוח לתאונות דרכים, וככל שהמריות גבוהה יותר הסבירות שהתאונה תהיה קטלנית עולה במידה משמעותית. ..."
6. ב"כ המשיבה ביקש תחילה לטעון ביחס לפסקי הדין אליהם הפנתה המבקשת וטען כי
אלה אינם רלוונטיים לענייננו. בפס"ד 5477/08 דובר על מקרה בו יש לחובת הנהג 40 הרשעות קודמות. בבש"פ 7855/10 דובר על פסילה של 30 יום ולא פסילה עד תום ההליכים. בעפ"ת 38358-03-10 דובר על תאונת דרכים קשה כאשר הנהג היה תחת השפעת אלכוהול. בע"פ 5076/08 שם דובר על מהירות של לא פחות מ 183 קמ"ש כשנהג צעיר.
לטענת ב"כ המשיבה - פסילה עד תום ההליכים בעבירות מהירות - נדירה היא. ובמקרה הספציפי הנדון כאן, על בית המשפט לבחון האם המשיבה מסוכנת עד כדי כך שצריך לפסול אותה עד תום ההליכים. עוד הוסיף וטען לעניין שתי ההרשעות הקודמות של המשיבה בעבירות מהירות. אלה נטען עבירות מסוג ברירת קנס, מהירות על הרף הנמוך שלא חייבו זימון למשפט. עוד סנגר על המשיבה כי זו נוהגת במסגרת עבודתה אלפי קילומטרים בחודש, מתגוררת בבאר- יעקב ומספקת ציוד רפואי מדן ועד אילת- ועל אף שכל היום היא בדרכים, זוהי הפעם הראשונה שהיא מתייצבת בפני בית המשפט, שכן מדובר אזרחית שומרת חוק שלעולם לא הסתבכה עם גורמי החוק. המשיבה עומדת להינשא ב- 30.5.2012 ובעיצומן של הכנות לחתונתה.
עניין נוסף שהעלה - נוגע לשיהוי המבקשת בהגשת הבקשה, ולחילופין לקיומו של הדיון בתוך 30 ימי הפסילה. מתום הפסילה המנהלית המשיבה נוהגת די בכך כי בית המשפט לא יחזיר מצבה לאחור למצב של פסילה. לתמיכה בטענותיו ב"כ המשיבה הגיש בש"פ 7399/00 שם דובר על תאונת דרכים קטלנית ואשר בית המשפט העליון
ביטל את ההחלטה המורה על פסילה והורה על החזרת רישיון הנהיגה. עוד תמך בקשתו בבש"פ 5143/05 .
7. המשיבה רווקה בת 25 . לחובתה 5 הרשעות, שתיים מהן עבירות מהירות בברירת קנס.
8. באשר לטענה לפיה חל שיהוי בהגשת הבקשה על ידי המבקשת ודי בכך כדי לדחותה - טענה זו דינה להידחות.
המשיבה נפסלה מנהלית למשך 30 ימים והבקשה שלפניי הוגשה בתקופת 30 ימי פסילתה. יותר מכך, אף אם הייתה בקשה מוגשת לאחר תום תקופת הפסילה לא היה בכך כדי פגם בהליך שלפניי, כזה העולה כדי דחיית הבקשה. בהליכים מסוג זה יש לקחת בחשבון את "התחנות" אותן עוברת הבקשה עד להגשתה לבית המשפט. יש גם לקחת בחשבון גם את העובדה כי מסיבות טכניות ופרוצדוראליות וגם מסיבות של עומס ביומנו של בית המשפט, לא ניתן ליתן מענה מיידי לדיון בסמוך ולפני פקיעת תקופת הפסילה המנהלית או בסמוך ממש לאחריה.לעניין השיהוי ראה בב"ש 5477/08 (בית המשפט המחוזי).
מעבר לאמור, גם בחלוף פרק זמן קצר ממועד הפסילה ועד למועד הגשת הבקשה לפסילה עד תום ההליכים וקביעת מועד לדיון בה, אין בכך לטעמי, כדי שיהוי בכלל וכזה שיש בו להצביע על העדר מסוכנות הנהג בפרט.
גם אין בעובדה כי אותו נהג שנתפס במעשהו הנפסד, נפסל מנהלית על פי החלטת הקצין הממונה ובתום תקופת הפסילה קיבל לידיו את רישיון הנהיגה וחזר לנהוג - כדי להפיג את המסוכנות הנטענת על ידי המבקשת.
גם הטענה לפיה פסילה עד תום ההליכים בעבירות מהירות היא נדירה למקרים בהם מדובר בנסיעה של 180 קמ"ש ומעלה - דינה להידחות.